בראל היה מהראשונים להירתם לפיתוח האמנות המושגית בארץ. עבודות אלו, המופיעות כסקיצות בספר הרעיונות ובחלקן מתכתבות באופן ישיר עם עבודות מושגיות קאנוניות מהעולם, מהוות חקירה של משולש [שאינו] שווה-צלעות: התשוקה לדימוי, החוויה הגופנית המוליכה אל מעבר לחזותי, ואתגריה של האמנות לתקשר כשפה.
״אפשר לומר שהוא הקדים את הקונצפט בתחושה שהרעיון יכול להיות תכלית״.
[רפי לביא]
לעבודה ׳מרכז העולם׳ מספר גרסאות. הראשונה, מופיעה בספר הרעיונות, ובה מצויר מעגל אבנים כמסמן של העולם, לידו הוסיף בראל את המילים: ״כמו סימון לפצצת נפל״. השניה, הינה גרסה מצולמת המופיעה בסרטו של ז׳אק קתמור ׳מונוס למרילין׳, 1971, בה נראה בראל מצביע על מעגל האבנים וקובע: ״זהו מרכז העולם״. הגרסה השלישית המופיעה כאן, הושלמה ב-2014 על ידי האוצר גיום רושון בגלריה טֶמְפּוֹ רוּבָּטוֹ מתוך רישומיו של בראל. מרכז העבודה ניתן להחלפה בכל אובייקט על פי בחירת מבצע העבודה.
דימויי פתחים וחסימות קיימים במחשבת בראל משלבים מוקדמים. הצעות לעבודות עם מושג הדלת מופיעות בספר הרעיונות במספר וריאציות. בניגוד לדלת הפונקציונלית בהקשרה האדריכלי, המבדילה בין חללים, ׳דלת אינסופית׳ מבקשת מהצופה התערבות אקטיבית – בחירה בין מספר אפשרויות למעבר – תוך הישארות באותו החלל.
רעיון לסרט ׳דלתות׳ נמצא בעזבון יואב בראל: ״זהו מונטאז׳ מודרג של קטעים מסרטים קיימים, שכולו מורכב מקטעי אנשים יוצאים ונכנסים ודלתות. הסרט מבוסס על העובדה הפשוטה שאין קטע בו ללא אנשים הנכנסים ויוצאים מדלתות ופתחים – מאיגלו ועד חללית, מערה ועד גורד שחקים״.
בעזבונו של בראל מצויים עשרות רישומים שנושאם ׳קיר׳, בהם מפורטים חומרים וטקסטורות שונות. התבליט ׳קיר׳ הוא חלק מעבודה שלמה שלא בוצעה במלואה, והוא עשוי לבנים, באופן המרמז על קירות הגנה בכניסות לבתים שנבנו בתל אביב בעיתות מלחמה. בדומה ל׳דלת׳, גם ה׳קיר׳ מתפקד כדימוי רדי-מייד בעל מימד סוגסטיבי שמרמז על אפשרויות הנמצאות מעבר לו, בעודו חוסם אפשרויות אחרות בעצם נוכחותו.
